החלטה בתיק בש"פ 7950/13

           בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט א' ביתן) מיום 4.11.2013 בתיק עמ"ת 64611-10-13, בגדרה התקבל ערר שהגישה המשיבה על החלטת בית משפט השלום בבאר-שבע (כב' השופט ד' בן טולילה) בתיק מ"ת 21978-07-13, באופן שבית משפט הורה על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים.

רקע והליכים קודמים

1.        נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו מעל לאלפיים עבירות של ניכוי תשומות שלא כדין לפי חוק מס ערף מוסף, התשל"ו-1975. תמצית כתב האישום הובאה בהחלטה נושא ערעור זה:

"בין השנים 2013-2007 המשיב [המבקש בענייננו - צ.ז.]  פעל, יחד עם אחרים, בשיטתיות, ותוך נקיטה במעשי מרמה שונים, במטרה להתחמק מתשלום מס ערך מוסף. במסגרת זו הוא [המבקש - צ.ז.] השתמש במסמכים הנחזים להיות חשבוניות מס של עוסקים שונים - למרות שהם לא עשו או התחייבו לבצע את העסקאות המתוארות בהן, ובהתבסס עליהן הוא [המבקש] דיווח על תשומות שלא היו ולא נבראו. ובנוסף, הוא הוציא ומסר לאחרים מסמכים הנחזים להיות חשבוניות מס של חברות שבניהולו, מבלי שהעסקאות המתוארות בהן נעשו ומבלי שהיתה התחייבות לבצען, וזאת במטרה להביא לכך שמקבליהן יתחמקו מתשלום מס שהם חייבים בו. המשיב [המבקש - צ.ז.] הואשם בניכוי 1938 חשבוניות מס פיקטיביות, שסכומן הכולל עומד על 169,425,836 ש"ח ושהמע"מ בגינן הוא 23,395,148 ש"ח, ובהוצאת 108 חשבוניות מס פיקטיביות לאחרים, בסכום כולל של 12,128,470 ש"ח, שהמע"מ בגינן הוא 1,699,798 ש"ח" (פסקה 2 להחלטת בית משפט קמא).

2.        בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה לעצור את המבקש עד תום ההליכים נגדו. בית משפט השלום לא נעתר לבקשה והורה על שחרורו של המבקש לחלופת מעצר. נקבע, כי עילות המעצר שלקיומן טוענת המשיבה: מסוכנות לביטחון הציבור ורכושו, חשש להימלטות ולשיבוש מהלכי חקירה, מתקהות במידה רבה נוכח הרקע להגשת כתב האישום. בית המשפט עמד על כך שהמבקש נעצר ונחקר כבר בשנת 2011 בנוגע למעורבותו בחלק מן העבירות המפורטות בכתב האישום, וכי מרבית חומרי החקירה הרלבנטיים לבקשה להארכת מעצר היו מצויים בידי המשיבה כבר בשלב זה, ועל אף זאת ועל אף שיוחס למבקש תפקיד מרכזי בפרשה הכוללת והמסועפת שעניינה עבירות מע"מ - המבקש שוחרר לאחר חקירתו בהסכמת המשיבה (בכפוף להגבלות מצומצמות). במצב דברים זה, נאמר, יש קושי לקבל את הטענה כי המסוכנות הנשקפת מן המבקש היא כזו שלא ניתן לאיינה באמצעות חלופת מעצר. בית המשפט עמד על כך שהחשש מפני שיבוש מהלכי חקירה נחלש אף הוא נוכח העובדה שמרבית פעולות החקירה בתיק כבר בוצעו וכי גם החשש להימלטות מן הדין אינו ממשי בהתחשב בכך שמאז חקירתו בשנת 2011 יצא המשיב את תחומי המדינה ולא ניסה להימלט ובהתחשב בכך שהוא מצוי במשא ומתן מול רשויות המדינה בניסיון להסדיר את חובותיו. לבסוף קבע בית משפט השלום, כי אף שאין להקל ראש בכך שמקצת העבירות המיוחסות למבקש בוצעו לאחר חקירתו בשנת 2011, אין בכך להצדיק את מעצרו של המבקש עד תום ההליכים, בפרט כאשר נגד מעורבים אחרים בפרשה זו טרם הוגש כתב אישום.

           בית משפט השלום התייחס גם לאמור בשני תסקירים שהוגשו בעניינו של המבקש, והדגיש כי אף שבתסקירים נאמר כי מן המבקש נשקפת מסוכנות להישנות התנהגות פורצת גבולות, לא נאמר בהם כי הסיכון לכך ממוקם ברף הבינוני או הגבוה. נוכח האמור לעיל ובהתחשב בנתונים נוספים כגון עברו הנורמטיבי של המבקש, מצבו הבריאותי והתרשמותו החיובית של בית המשפט מן המפקחים המוצעים, הוחלט על שחרור המבקש למעצר בית מלא תחת המפקחים המוצעים ובמגבלות נוספות.

3.        בית משפט קמא קיבל את ערר המשיבה על החלטה בית משפט השלום והורה על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי עמד על החומרה היתרה הנלווית לעבירות המיוחסות למבקש, אשר באה לידי ביטוי בהיקפן העצום של העבירות, הנזק שנגרם לקופת המדינה, פרק הזמן הארוך שבמהלכו בוצעו העבירות, השיטתיות בה בוצעו, התחכום והיעדר המורא שנדרשים כדי לבצען. נקבע, כי יש בנתונים אלה כדי להקים עילת מעצר המבוססת על מסוכנות לציבור ולרכושו. עוד נקבע, כי המניפולטיביות שהפגין המבקש בביצוע העבירות בצירוף הסיכון לענישה משמעותית בגין אותן עבירות מבססות גם חשש להימלטות מן הדין. עוד נאמר, כי מאחר שהעבירות המיוחסות למבקש הן כאלה שניתן לבצען גם במסגרת חלופת מעצר, על בית המשפט לשקול בראש ובראשונה את היכולת ליתן אמון במבקש, ובענייננו מכלול הנתונים מצביע על כך שאין ליתן בו אמון. בין היתר, הצביע בית משפט קמא על כך שחלק מכתב האישום מתייחס לעבירות שבוצעו לאחר שהמבקש נעצר בשנת 2011 ושוחרר בתנאים מגבילים. הודגש, כי גם בתסקירי שירות המבחן הובע ספק באשר לקיומה של חלופת מעצר אשר תצמצם את הסיכון להישנות התנהגות עבריינית מצדו של המבקש אף בהינתן מפקחים אחראים. בית המשפט סבר שאין באמור בתסקיר הנוסף שהוגש בעניינו של המבקש, שלפיו נערך שינוי במבנה עסקיו של המבקש אשר ירחיקו מניהול העסק, כדי להפיג מן החשש להישנותה של התנהגות עבריינית. עוד ציין בית המשפט כי מהתסקירים עולה, כי בפני שירות המבחן לא עמד המידע באשר למעצרו של המבקש בשנת 2011, שלאחריו המשיך לבצע עבירות דומות. בין היתר נוכח האמור לעיל, קיבל בית המשפט את ערר המשיבה והורה על מעצר המבקש עד תום ההליכים.

הבקשה

4.        כלפי החלטת בית משפט קמא הוגשה הבקשה שלפניי. לטענת המבקש אין לאמץ בעניינו את המבחנים המחמירים שהותוו בפסיקה למתן רשות לערור בגלגול שלישי, שהרי הלכה למעשה הבקשה דנא היא "ההזדמנות" הראשונה שלו להשיג על ההחלטה לעצרו עד תום ההליכים. לטענתו, בקשתו מצדיקה מתן רשות לערור, בין היתר, מאחר שההחלטה לעצרו בגין עבירה יחידה של ניכוי מס תשומות שלא כדין היא חסרת תקדים ואינה משקפת איזון ראוי, בפרט כאשר המדובר בעבירות כלכליות שלא נקבעה לגביהן חזקת מסוכנות סטטוטורית. עוד נטען, כי קביעותיו של בית משפט קמא באשר לעילות המעצר הנובעות מן החשש להימלטות מן הדין ולשיבוש מהלכי חקירה אינן מבוססות על תשתית ראייתית מספקת. עוד טוען המבקש, כי אין לקבל את שינוי הגישה שחל בעמדת המדינה ביחס למסוכנות הנשקפת הימנו בין מעצרו בשנת 2011 לבין מעצרו הנוכחי.

דיון והכרעה

5.        לאחר העיון בבקשה ובהחלטות הערכאות הקודמות, מצאתי כי אין בידי להיעתר לה.

           כידוע, לפי תיקון 8 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו - 1996, נדרשת רשות כדי לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בערר על החלטת בית משפט השלום בענייני מעצר. תיקון זה עורר בפסיקה דיון באשר לעילות שבגינן תינתן רשות כאמור. בין העמדות השונות שהובעו ניתן לזהות עמדה שלפיה בבחינת בקשות רשות ערר אין לאמץ מבחן "נוקשה" דוגמת זה הנוהג בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" בהליכים אזרחיים, ועל בית המשפט "להיות נכון יותר לקבל בקשה כזו" שכן הסוגיה דנא מצריכה "יתר מיקוד בשאלה האם עולה כי נגרם למבקש עוול במעצרו" (בש"פ 5572/12 שרלו נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (24.7.2012)). בענייננו סבורני, כי גם אם נאמץ את הגישה שהובעה בעניין שרלו הנ"ל, לא יהיה בכך כדי לסייע למבקש, שכן, לדידי, לא נפל פגם בהחלטת בית משפט קמא ואין לומר כי נגרם לו עוול שמצדיק מתן רשות לערור.

6.        ראשית, אין בידי לקבל את טענות המבקש כי לא היה מקום לעצרו עד תום ההליכים מקום בו מיוחסת לו "רק" עבירה של ניכוי תשומות שלא כדין, שמעבר להיותה "עבירה יחידה", כלשונו, המדובר בעבירה כלכלית שנקבע לגביה שאין היא מקימה חזקת מסוכנות. בעניינו של המבקש, אין להתעלם מכך שעל-פי כתב האישום המבקש חזר על העבירה המיוחסת לו לאורך שנים, בתחכום ובתעוזה שהביאו לגזל של מיליוני שקלים מקופת המדינה. זאת ועוד, בפסיקה נקבע, כי אף שעבירות כלכליות אינן מקימות כשלעצמן עילת מעצר הרי ש"הצטברותן עלולה להוות עילת מעצר" מקום בו ריבוי העבירות מלמד על חשש ממשי לשיבוש מהלכי משפט, התחמקות מהליכי שפיטה או על מסוכנות לרכוש (בש"פ 10681/08 מדינת ישראל נ' בן דוד פסקה י"ח (19.1.2009)). כלומר, אף שסוג העבירה שלעצמו אינו מקים עילת מעצר, אין בכך כדי לשלול את האפשרות שנסיבות ביצועה, כגון היקף המעשים, משכם, אופן ביצועם ועוד, ילמדו על קיומה של עילת מעצר במקרה ספציפי (ראו גם בש"פ 6393/13 שפק נ' מדינת ישראל(20.10.2013)).

7.        במקרה דנא סבורני, כי לא נפל כל פגם בקביעת בית משפט קמא כי בעניינו של המבקש קמה עילת מעצר, אשר לא ניתן לאיינה באמצעות החלופה שהוצעה. אף שיש ליתן משקל לעובדה שלאחר מעצרו בשנת 2011 המדינה הסכימה לשחרור המבקש בתנאים מגבילים מסוימים, אין לראות בהתנהלות זו חזות הכול ויש לזכור כי מאז שחרורו של המבקש בשנת 2011 התגבשו נתונים שיש בהם לחזק את הטענה בדבר קיומה של עילת מעצר. ראשית יש לזכור שעל-פי כתב האישום המבקש המשיך ועבר עבירות דומות גם לאחר שחרורו בתנאים מגבילים. בעניין זה צדק בית משפט קמא בקבעו, כי יש בהתנהגות זו כדי ללמד שאין מורא החוק על המבקש והוא עלול להמשיך ולסכן את רכוש הציבור. שנית, העובדה שעתה תלוי ועומד נגד המבקש כתב אישום המייחס לו עבירות חמורות ורבות שהענישה בצדן עשויה להיות מחמירה, יש בה כדי להגביר את החשש להימלטות מן הדין, חשש שייתכן שלא קם במלוא עוזו לאחר מעצר הראשון של המבקש. ברי, כי הדברים קשורים קשר הדוק לאפשרות שחרורו של המבקש לחלופת מעצר. נראה, כי בנסיבות המקרה דנא בהם המבקש מעל בעבר באמון שרחשו לו הרשויות והמשיך לבצע עבירות לאחר שחרורו, וכאשר סוג העבירות המיוחסות לו אינו מצריך אמצעים מיוחדים ונראה כי ניתן להמשיך לבצע עבירות אלה גם במעצר בית - יש קושי לקבל את הטענה שחלופת מעצר תאיין את מסוכנותו לרכוש הציבור. יתרה מכך, התחכום והיעדר המורא שאפיינו את התנהלותו העבריינית של המבקש מגבירים את החשש שאין בחלופת המעצר כדי לאיין את החששות מפני שיבוש מהלכי חקירה ובעיקר של הימלטות מן הדין. כאמור, גם שירות המבחן לא הציג המלצה נחרצת, כמפורט בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. 

8.        סוף דבר. הבקשה דנא אינה מצדיקה מתן רשות ערר בגלגול שלישי, שכן מעבר לעובדה שאין בה כדי לעורר שאלה בעלת חשיבות ציבורית ועקרונית נראה, כי גם לא מתקיימות בה נסיבות אחרות שעשויות להצדיק מתן רשות לערור.

           ניתנה היום, ‏כ"ג בכסלו התשע"ד (‏26.11.2013).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   שפ+סח